אם לסכם את זה בפשטות: אני אוהב לטייל.
יש לי שני חברים טובים שהם בדיוק כמוני: חובבי טיולים מושבעים, שאוהבים את הארץ ולא פוחדים מלעבוד קשה (או כמו שמגדירה את זה אשתו של גיא, "לטפס את ההר מהצד הקשה"), וכמעט כל סופשבוע יצאנו ביחד לאיפשהו בארץ. בחורף האחרון לקחתי לעצמי כפרויקט את מדבר יהודה. כמעט כל שבת הייתי נוסע לשם, איתם או עם קבוצות אחרות, ובלילות יפים של ירח מלא – עשיתי גם טיולי לילה (זכור לטובה במיוחד המסלול של נחל אוג תחתון, אבל בעלייה). בקיץ, כשחם מדי במדבר, זה היה באמת טיולי לילה או טיולי מים, בצפון (הזאכי היה תענוג). לרוב העדפנו טיולים חד יומיים, אבל במקרים מיוחדים – בעיקר בצמוד לחופשים - יצאנו גם ליומיים שלושה. במקרים כלאה לרוב לנו בשטח. בפעמים הספורום שלא (חפיפה כמעט מוחלטת למתי שהצטרפו נשים) – סגרתי עם סוכנות נסיעות בשם טלטוס מלונות זולים באזורים הרלוונטיים.
אבל מדי פעם מתחשק לי גם חו"ל. דווקא יצא לי לטייל לא מעט. אחרי הצבא עשיתי טיול ארוך בדרום אמריקה – שמונה חודשים מדרום לצפון, מקולומביה, דרך ברזיל, פרו, בוליביה, אקוודור, צ'ילה וסיום בארגנטינה – ובמהלך התואר יצא לי לנסוע עם חברים אליזה חודש בהודו. תמיד זה היה בתקציב זעום ותוך נטייה קשה להתכלבות. הקטע הוא שלא בא לי יותר. אני חושב שהתבגרתי. ושהגיע הזמן שאני אטייל טיפה יותר בקלאסה – לא במלונות חמישה כוכבים ונסיעה באוריינט אקספרס, אבל בשלב הזה של חיי אני כבר יכול להרשות לעצמי חדר בגסטהאוס נורמלי, עם מקלחת בפנים, ולא באיזה אכסניה מטונפת עם עוד שלושה מטיילים תמוהים מאוסטרליה. ונראה לי שהמקום הכי טוב להתחיל בו זה אירופה.
אז התייעצתי קצת עם חברים ובחנתי כל מיני אפשרויות ובסוף בחרתי לעצמי יעד – מדריד – מכמה סיבות: ראשית, יש שם כמה אתרים מאוד מעניינים, וכל מיני ארמונות שאני אוהבת להסתכל עליהם. שנית – זאת עיר עם המון "ריאות ירוקות", שזה חשוב לי במהלך טיול כי במקום אורבני מדי אני מקבל קלסטרופוביה קלה (ככה זה כשאתה קיבוצניק). שלישית, האוכל בספרד בכלל אמור להיות מעולה. ורביעית, ואולי הכי חשוב – עונת הכדורגל החלה! במהלך סופ"ש אחד אני אוכל לתפוס משחק של ריאל מדריד. וזה בעיקר מה שהכריע את הכף.
אז יצרתי קשר עם הסוכן שלי, בדקתי טיסות למדריד במהלך סוכות, התבאסתי קצת על המחיר – אבל שוב, אני משווה את זה לדרום אמריקה. יחסית לאירופה זה באמת אחד היעדים הזולים – והזמנתי! עכשיו אינ לגמרי סופר את הימים. יש לי טבלת ייאוש קטנה, ממש כמו בצבא. מקווה שהחבר'ה בעבודה לא שמים לב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה